<h1>רבינו ירוחם נ"ז ח"א</h1>
<h2>דף מה:</h2>
לומר כל נדרי בליל צום כפור ואומרי' אותו על מה שעבר די נדרנא וכו' מי"ה שעבר עד י"ה הזה ומתכוונים להתיר שבועות ונדרים שאולי עברו עליהם וכדי לינצל מן העונש וכתב רבינו תם דטעות הוא דאינה מועלת התרה זו דבעינן שלשה הדיוטות או יחיד מומחה ועוד דאין היתר נדר בלא חרטה ועו' קיימא לן כרב פפא דאמר בפרק השולח [גיטין ל"ה ע"ב] דצריך לפרט הנדר ועוד מי התיר לחזן דכל נדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו והיה אומר ר"ת דמנהג זה נהגו על הלכה דנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' ושם כתבתיו בנתיב י"ד בח"ג בענין נדרים ושבועו' בדין הרוצה שלא יתקיימו וכו' ושם כתבתי דאפילו כל אותם התנאים אינם מועילין לעולם אלא להבא לא לשעבר ואינם מועילין אלא לנדרי עצמו אבל לא לנדר שמדירו חבירו או לשבועה שנשבע לחבירו ומשם תמצאנו מבואר וכתב רבינו תם והגיה במחזורין מי"ה הזה עד י"ה הבא עלינו וגם י"ל די נדירנ' ודי משתביענ' כלומ' מה שאני עתיד להדיר ולישבע כלהון אתחרטנ' בהון ואם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהן ומתנה שיהו בטלים. ומה שאומרים אותו שלשה פעמים כי כל דברי חכמים משולשים כגון [מנחות ס"ה ע"א] מגל זו או קופה זו וכו' ואומר ונסלח לכל עדת וגומר לא שיהא צריך עתה כפרה אלא שאם ידור נדרי' בזו השנה וישכח הביטול ולפעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו ואף על פי שכבר בטלו צריך כפרה כדאמרינן פרק (שני) [בתרא] דקדושין [פ"א ע"ב] זה שהיה סבור לאכל בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך סליחה. וביטול זה אינו מועיל כלום למה שחבירו משביעו או מדירו או הקהל כמו שכתבתי. והרב רבינו אשר כתב כי נראה ממנהג הקדמונים שנתקן על נדרים שעברו כדי שינצל מן העונש ולפיכך אומרו ג' פעמים ואומר ונסלח וגומר כי צריכין כפרה אותן שעברו, ומה שכתב ר"ת דבעינן חרטה אנן סהדי שכל מי שעבר הוא מתחרט מעקרו להנצל מן העונש ומה שאמר דבעינן שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומר אותו בלחש איש איש עם החזן הקהל מתירין אותו והא דאמרינן דצריך לפרט הנדר דוקא כשהנדר בא לפני חכם כדי לידע אם נדר על דבר מצוה שאין לו היתר ובסגנון זה כתב רב סעדיה יש שעושין כן עומד ש"צ בליל י"ה ואומר כל נדרי וכו' שנדרנו ושהחרמנו מי"ה שעבר עד י"ה זה הבא עלינו כלם חזרנו בהם ובאנו לפני אבינו שבשמים כי אם נדר נדרנו אין כאן נדר וכו' בטל הנד' מעיקרו בטל האיס' מעיקרו אין כאן לא נדר ולא איסר וכו' יש כאן מחילה וסליחה וכפר' ככתו' בתורתך ונסלח וגומר כי לכל העם בשגגה. ונהגו לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בסוף שבת [קנ"ז ע"א] ונדרים [ע"ז ע"א] דאין נשאלי' על הנדרים בשבת שלא לצרך שבת. אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא (לא) בב' ישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרי' לא בר"ה ולא בי"ה אלא שמענו כי בשאר ארצות אומרין כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו והביא ההיא דנדרים שכתבתי למעלה עד תנא מסתם קא סתים לה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרש' לה בפירקא אלמא אפילו למאן דאתני מעיקרא לא סבירא ליה לרבא לאורויי כל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין להתיר, ומה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל הילכך אין אנו סוברין ולא נוהגים לעשות כן וכן דעת רב האיי בר מר נחשון דהילכתא כרבא דמחמיר דה"ל בתרא לפי' אין אנו עושין כמשנה זו ואין אנו מתירין נדרים בין בר"ה בין בי"ה ולא שמענו מרבותינו (שאין) [שהיו] עושין זה כל עקר ואף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות. וכתב הרא"ש דהא דקפיד רבא לדורשו לעמי הארץ הבאים לשמוע הדרשא שיבאו לזלזל בנדרים כשישמעו שמתנין לבטל נדרים אבל אנו שמתירין נדרי' שעברו ליכא למיחש לזלזול. והאי מימרא דרבא ואביי כיצד מתנה על נדרי עצמו העתידים לבא בר"ה שלא יתקיימו והחלוקין שיש בו תמצאנו מבואר בנתיב י"ד בח"ג בענין נדרים ושבועות בדין הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' ואם תרצה להבין אלו הדברים בטוב ולדעת עקרם תעיין שם ואחר כך תבין אלו הדברים בטוב.
